1. בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "
חוק הפלת"ד").
2. הצדדים מסכימים לגבי כל עובדות האירוע כפי שפורטו ע"י התובע בתצהיר עדותו הראשית, אך הם חלוקים בשאלה המשפטית אם אירוע זה מהווה "תאונת דרכים" על פי החוק אם לאו. לשם הכרעה במחלוקת זו, הצדדים הגיעו
להסכמה דיונית לפיה יגישו סיכומים בכתב ובית המשפט ייתן את הכרעתו בהתאם.
3. העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
"ביום 15.10.05 בשעת ערב ביקר התובע בקונדיטוריה של קרוב משפחתו -הנתבע מס' 1 בכפר עראבה; בשעה 21:30 או בסמוך לכל סגר הנתבע מס' 1 את הקונדיטוריה ויצא יחד עם התובע לעבר רכבו של הנתבע מס' 1 שחנה בחניה בסמוך לקונדיטוריה על מנת לנסוע יחד הביתה; כאשר התקרבו לרכב, שחנה במקום מואר, הם הבחינו בנזילת שמן גדולה מתחת לרכב; התובע והנתבע מס' 1 פתחו את מכסה המנוע על מנת לברר את סיבת הנזילה; התובע התכופף כלפי מטה, לשם איתור מקור הנזילה, תוך שהוא שם את ידו הימנית על הגשר הקדמי של הרכב וידו השמאלית על הרצפה, לפתע נפל מכסה המנוע ופגע בידו הימנית של התובע וגרם חבלה באצבע מס' 5 (להלן: "
האירוע").
האם בפנינו "תאונת דרכים"?
4. סעיף 1 לחוק הפלת"ד כולל "הגדרה בסיסית", שלוש חזקות מרבות וכן חזקה ממעטת אחת. ההגדרה הבסיסית קובעת:
"
תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה;
הרכיב "שימוש ברכב מנועי" הוגדר בצורה מפורטת בהמשך סעיף 1:
"
שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו,
טיפול -דרך או תיקון- דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות .....;
(ההדגשות אינן במקור ג.נ).
5. מאחר ופעולת ההתכופפות של התובע בחזית הרכב על מנת לאתר את מקור הנזילה, כאשר מכסה המנוע מורם, אינה נכללת באופן פרטני ברשימת האירועים החוסה תחת ההגדרה "שימוש ברכב מנועי", הרי שבנסיבות העניין, ולאור תכלית הפעולה כפי שהוצהרה ע"י התובע, יש לבחון האם האירוע, נשוא התביעה, מהווה מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב "טיפול -דרך" או "תיקון-דרך" ברכב מנועי, שנעשה בידי המשתמש או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, למטרות תחבורה.
6. אין חולק כי עפ"י העובדות המוסכמות התובע, אשר אינו המשתמש ברכב ולא טיפל ברכב הנתבע במסגרת עבודתו, נפגע עקב נפילת מכסה המנוע של רכב הנתבע מס' 1 על ידו הימנית במהלך הניסיון לאתר את מקור נזילת השמן, אותה גילו טרם שהחלו בנסיעה ברכב. לכן, עיקר המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה:
האם בנסיבות אלה פגיעת התובע הייתה עקב "שימוש ברכב מנועי" ל"מטרות תחבורה"? וליתר דיוק, האם נסיבות פציעת התובע טרם התחלת הנסיעה ברכב מהוות "טיפול - דרך" או "תיקון דרך" עפ"י סעיף 1 לחוק הפלת"ד?
7. השופט א' ריבלין (כתוארו אז) בספרו
תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית (גדין הוצאה לאור בע"מ, תשע"ב -2011) מציין (עמ' 211 -212) כי התפיסה התחבורתית גרסה מלכתחילה, כי שימוש המשנה ברכב, של תיקון ושל טיפול בו עומד במבחן הסיכון התחבורתי
רק מקום שהטיפול או התיקון מבוצעים בדרך, אגב הנסיעה ולצורך המשכתה המיידית, זאת להבדיל מטיפול או תיקון במוסך הביתי או במוסך המסחרי.
8. ראוי להזכיר כי לפני תיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד, קבע בית המשפט העליון בפרשת
שולמן (ע"א 358/83
שולמן נגד ציון חברה לביטוח בע"מ
, פ"ד מב(2) 844), כי "
ההבחנה בין 'תיקוני דרך' לבין 'תיקוני בית' היא קשה ומלאכותית". בהתאם לכך נקבע בפסק דין זה כי כל תיקון או טיפול ברכב "
בין תוך כדי נסיעת הרכב ובין בעמידתו, בין בצידי הדרך, בין בתוך התנעת המנוע ובין בדימומו - הינו שימוש ברכב". בשונה מכך, הוצע בהצעת החוק לתיקון מס' 8 לחוק כי המונח "שימוש ברכב מנועי" יהווה חלק מן החוק תוך החרגה גורפת של טיפול ותיקון הדרך מגדר "שימוש ברכב מנועי" כך שיוגדר באופן מפורש: "
שימוש ברכב מנועי" - הסעת הרכב או החנייתו וכן התדרדרותו:
אולם טיפול ברכב או תיקונו לא יחשבו כשימוש בו
". (ה"ח 1962 מיום כ"ז בכסלו התש"ן (25 בדצמבר 1989) עמ' 33). הצעה זו לא נתקבלה בסופו של דבר, והמחוקק מצא לנכון לכלול בתוך המונח "שימוש ברכב מנועי" גם תיקון או טיפול ברכב ובלבד שהוא עומד בשני סייגים: האחד, כי התיקון או הטיפול יהיה תיקון או טיפול דרך, והשני כי המבצע לא יהיה מי שעושה זאת במסגרת עבודתו. סייג שני זה בא למנוע כיסוי כפול במסגרת חקיקה אחרת דוגמת חוקי הביטוח הלאומי.
9. ההבחנה בין תיקון דרך או טיפול דרך לבין תיקון או טיפול שאינם תיקוני או טיפולי דרך מצאה את ביטויה בהערת אגב של בית המשפט העליון בע"א 4469/95
דראושה נגד אררט חברה לביטוח בע"מ
, פ"ד נ(3) 475:
"אפילו נמיין את פעולת המערער, הרי הטיפול אינו "טיפול דרך", אלא הוא מהווה "טיפול- בית. אכן, ה"טיפול" הוא "טיפול דרך" אם הוא נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי והוא נעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית".
10. בפסיקת בתי המשפט של הערכאות הדיוניות הוצעו מספר מבחנים להבחנה בין תיקון או טיפול דרך לבין טיפול בית או מוסך. מבחן אחד הוא "
המבחן הגיאוגראפי". עפ"י מבחן זה
"טיפול דרך" חייב להיעשות בדרך במובנה הגיאוגראפי, ומשום כך טיפול הנעשה בבית או בחצרים של מקום העבודה אינו מהווה "טיפול דרך". מבחן נוסף שהוצע הוא "
מבחן הזמן" - מבחן זה קושר בין פעולת הטיפול ברכב לפעולת הנסיעה ומציע כי
רק טיפולים הנעשים בסמיכות לפעולת הנסיעה (או במהלכה) או אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית מהווים "טיפול דרך". המבחן השלישי הוא "
מבחן המהות" הבוחן את סוג הטיפול שבוצע ברכב. עפ"י מבחן זה
"טיפול דרך" ו- "תיקון דרך" הם "טיפול ותיקון 'שנוהגים לעשות בדרך' ולא נזקקים בו בדרך כלל למוסכים ולבעלי מקצוע כגון: החלפת גלגל, מילוי מים, הוספת שמן, החלפת נורה ואולי גם החלפת "חגורה" (ריבלין בספרו הנ"ל עמ' 218-221).
11. בפסק דין
מנחה של בית המשפט העליון (רע"א 5099/08
חסן נביל נגד הדר חברה לביטוח בע"מ
, פורסם בדינים עליון 2009 (14) 995 זכתה סוגיה זו למענה ברור. נקבע כי יש צורך בקיומם של שלושה תנאים על מנת שטיפול או תיקון יחשבו כתיקון או טיפול דרך: ראשית, שהם יתרחשו בדרך לאחר תחילת הנסיעה - לאחר היציאה לדרך. שנית, שהתיקון או הטיפול ברכב נדרשו עקב אירוע פתאומי. שלישית, שאין המדובר בתקלה מורכבת, כזו המצריכה טיפול בידי איש מקצוע. ברע"א372/10
הראל חברה לביטוח בע"מ נגד רבו ספנייב
פורסם בתק -על 2010(2), 4080 אימץ בית המשפט העליון תנאי רביעי שהוצע בפסיקת בית המשפט המחוזי (ע"א (מחוזי חיפה) 242/08
אליהו חברה לביטוח בע"מ נגד שביט
(טרם פורסם, 13.11.2008), כתנאי סף, ולפיו
"טיפול ברכב" חייב להתבצע ברכב עצמו או באחד מרכיביו.
12. יישום ההלכות הנ"ל על עובדות המקרה שלפנינו מוביל למסקנה כי התנאי הראשון והשני שנקבעה בהלכת
חסן נביל הנ"ל אינם מתקיימים בעניינו. ראשית, גם אם נניח לטובת התובע כי הפעולה שביצע (התכופפות מתחת לחזית הרכב לשם איתור מקור הנזילה ברכבו של הנתבע מס' 1) היוותה חלק מ- "טיפול" בבעיית הנזילה ואף ניסיון לתיקונה, הרי שאין חולק שהנזילה נתגלתה לנגד עיניהם בעת שהתקרבו לרכב ובטרם החלו בנסיעה ואף בטרם התניעו את הרכב, קרי לפני היציאה לדרך, כך שאין לראות בפעולה שביצע התובע בבחינת "טיפול דרך" או "תיקון דרך" כמשמעותו בחוק הפלת"ד. די בכך כדי לקבוע כי פציעת התובע לא אירעה עקב "שימוש ברכב מנועי", מבלי הצורך לבחון האם השימוש נעשה למטרות תחבורה. ניתן להשאיר בצריך עיון את השאלה האם בנסיבות תיק זה יש לראות את פעולת התובע (שאינו המשתמש ברכב ולכל היותר יש לסווגו כנוסע) כאמור לעיל כפעולה שנעשתה למטרה תחבורתית ולא באופן וולונטארי ולשם שמירה על יחסים משפחתיים עם המשתמש (בעל הרכב) שהוא קרוב משפחתו דווקא.